בן יצחק ודבורה. נולד ביום ט"ו בטבת תשי"ד (21.12.1953) בפולין. עלה לישראל עם הוריו בשנת 1957, והוא בן שלוש. נחמיה למד בבית-הספר היסודי שבבית-אלעזרי וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'פינס'. הוא המשיך את לימודיו בגימנסיה 'הרצליה', כחניך הפנימייה הצבאית. חמי היה נער חביב, אהוב על מוריו ועל חבריו, למד בכובד-ראש והגיע להישגים מצוינים עוד בהיותו ילד ניכרה השפעתו החיובית על חבריו בחברה, במשחק ובלימודים. מלחמת ששת-הימים השפיעה על חמי והטביעה את חותמה בנפשו הצעירה, וכאשר הגיע לפרשת-דרכים, לאחר סיום בית-הספר היסודי, החליט ללמוד בפנימייה הצבאית כדי לממש את השקפותיו על הצבא, מלחמה ושלום. חמי שקד על לימודיו וקיבל ציונים גבוהים בכל ארבע שנות-הלימוד בפנימיה.

הנה קטעים מדברי חבריו בימי לימודיו בפנימייה הצבאית: "עוד בימי הילדות, בבית-הספר היסודי, היה נחמיה המנהיג ומרכז ההתעניינות של הכיתה... בהפסקות היו החבר'ה יושבים ומאזינים לסיפוריו ולחוויותיו, המתובלים הומור ובדיחה..." "היתה בנחמיה נשמה גדולה ושוחקת. ברגעים הקשים ביותר ידע להיות מאיר-עינים, מחייך ומעודד..."

נחמיה גויס לצה"ל בנובמבר 1972, הוצב לחיל-השריון ונתמנה מפקד-טנק ולאחר-מכן מפקד מחלקת-טנקים. במלחמת יום-הכיפורים היה חמי בקורס-קצינים ויחד עם יתר חבריו השריונאים עלה עם כוח-כוננות לרמת-הגולן והשתתף בקרבות הבלימה וההבקעה. לאחר המלחמה חזר חמי להשלים את לימודיו בקורס-הקצינים ומשסיימו חזר ליחידה, כשהוא עולה בדרגות ובתפקידים עד מינויו לסגן-מפקד-גדוד. חמי שירת בצבא-קבע משנת 1974.

נחמיה נפל במילוי תפקידו ביום י"א באייר תשל"ז (29.4.1977). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שברחובות. השאיר אחריו הורים ואחות.

הנה קטעים מדברי חבריו מימי שירותו הצבאי: "נחמיה היה לי ידיד ורע אמיתי שבע שנים. אישיותו הנפלאה והחזקה נסכה ונוסכת בי עדיין עידוד וביטחון תמידי. הוא הצטיין ברוחב-לב ובסבלנות, והיה לי תמיד מקור לנחמה אמיתית..." "חמי היה נוהג לשבת עד השעות הקטנות: להכין, לתכנן, לתדרך ולראיין חיילים, והכול בצורה יסודית ומסודרת". הוא התייחס לתפקידו במלוא הרצינות... כמפקד-פלוגה היה ראשון לטוב ולרע, וכשהיו 'ביזיונות' קיבל עליו את האחריות, אף-על פי שלא תמיד היה הוא ה'אשם'". "המיוחד בו היה שמעולם לא השתמש בתרגילי מנהיגות, ובכל-זאת היתה אליו יראת-כבוד". והנה קטע מדברי מפקדו לזכרו: "גיליתי בו תכונות בלתי-רגילות של מסירות לתפקיד, עמידה על עקרונות ומעל לכול אמונה בעבודתו, בתפקידו בצה"ל. הוא היה מפקד ללא משוא-פנים, שאינו מוכן להתפשר על עקרונותיו".

הוריו של נחמיה הוציאו חוברת לזכרו.